<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין ההתחלה</h1>
<h2>דף לח:</h2>
בהקורא את המגילה (כ"ג ב') אין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים בפחות מעשרה, מאי ברכת אבלים ברכת רחבה דא"ר יצחק אמר ר' יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין, ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין. ובפרק בתולה נשאת (ח' א') אמר ר' יצחק א"ר יוחנן חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין, ואקשינן עלה והא תניא חתנים ואבלים מן המנין ופריק כי תניא ההיא בברכת המזון כי קאמר ר' יוחנן בשורה, והוינן בה אלא הא דאמר ר' יצחק א"ר יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין ברכת אבלים בעשרה ואין אבלםי מן המנין ברכה בשורה מי איכא והדרינן ומפרקינן אלא כי קאמר ר' יוחנן ברחבה, ומקשינן אלא הא דא"ר יצחק אמר ר' יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בעשרה כל שבעה ואין אבלים מן המנין ברכת רחבה כל שבעה מי איכא, ומפרקינן אין משכחת לה בפנים חדשות, כי הא דרבי חייא בר אבא מקרי בריה דריש לקיש הוה, ואמרי לה מתני ברי' דריש לקיש הוה, שכיב ליה ינוקא יומא קמא לא אזיל לגביה, למחר דבריה ליהודה בר נחמני מתורגמניה ואזל לגביה, אמר ליה קום ואימא מילתא כל קבל ינוקא פתח ואמר וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאבות מנאצין בו הקב"ה כועס על בניהם ובנותיהם ומתים כשהם קטנים, ואת חשיבת לאיתפוסי אדרא, א"ל קום ואימא מילתא כנגד שבחו של הקב"ה, פתח ואמר האל הגדול ברוב גודלו אדיר וחזק ברוב מוראו מחיה מתים במאמרו עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר ברוך מחיה המתים. א"ל קום ואימא מלתא כנגד אבלים, פתח ואמר אחינו המיוגעים המדוכאים באבל הזה תנו לבבכם לחקור את זאת זאת היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית, רבים שתו ורבים ישתו כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים, אחינו בעל הנחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים, א"ל קום ואימא מלתא כנגד מנחמי אבלים, פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו דכתיב ביה כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם ברוך משלם הגמול, א"ל קום ואימא מלתא כנגד כל ישראל, פתח ואמר רבון כל העולמים פדה והצל עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הרעב ומן השבי ומן הבזה ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות בעולם טרם נקרא ואתה תענה ברוך עוצר המגפה.
ויש אומרים שברכת רחבה הזו טעונה כוס, דאמרינן בפרק אין בין המודר (ל"ח ב') אמר ר' ירמיה א"ר יוחנן המודר הנאה מחבירו מותר להשקותו כוס של שלום מה היא כוס של בית האבל.
ופירשו חכמי הצרפתים ז"ל שברכות הללו ראשונה פותח בה בברוך בא"י אמ"ה האל הגדול ברוב גדלו, והאחרות כולן סמוכות לה ואינן פותחות בברוך כסדר כל הברכות כולן, ואיני נסכם לדעתם בזה מפני שברכות אלו הם שנויות בלשון הגמרא בלא פתיחה ושם נשנו ברכת חתנים בפתיחות שלהם. ועוד אני רואה מתורגמניה דריש לקיש שלא היה עושה אותן כסומך, אלא בכל אחת ואחת היה ריש לקיש מצוה אותו בה, נראה מזה שהן ברכות מפוזרות וריש לקיש מכנסן, ומצינו בברכות של שבח תחלת ברכה בלא פתיחה, כגון (ברכות כ"ט ב') צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה כו', וכן מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו וכו' (ברכות נ"ט ב'), וכן הברכות הללו שבח ובקשת רחמים הן ולא הקפידו בהן בפתיחה.
ובתשובות מצינו שכתבו לפני הגאונים, במקומנו כשחוזרין עם האבל מן הקבר מברכין על הכוס בא"י אמ"ה מלך דיין הרחמים שופט אמונות שדיניו דיני אמת כדכתיב הצור תמים פעלו וגו' בא"י מנחם אבלים, ושותין אבלים, ואמר רב פלטוי ז"ל וברכת אבלים שאתם אומרים על הכוס ברוך מנחם אבלים, אנו אין מנהגנו בישיבה כל עיקר ולא בבבל כלל, אבל אתם שתקנוה לכם חכמים הראשונים אמרו אותה, מיהו אין צריכה עשרה שלא מצינו עשרה אלא בברכת רחבה בלבד. סבור הגאון ז"ל שאין ברכה זו שעל הכוס ברכת רחבה, לפי שראה זו בבית האבל, וברכת רחבה ברחבה כשמה, ובלשון אחר נמי שנאוה בגמרא כמו שכתבנו למעלה. ובירושלמי מצינו עוד [פסחים פ"ח ה"ח] אלו הן ברכת אבלים מה שהן אומרים בבית הכנסת, אלו הן תנחומי אבלים מה שהם אומרים בשורה, וגם זה חולק עם הגמרא שלנו בפשטן של דברים, שבגמרא שלנו פירשו ברכת אבלים ברכת רחבה, ולפנינו נסדר הענין בתיקון הכל.
ירושלמי בפרק בתולה נשאת [כתובות פ"א ה"א] תני (רבי) אומרים ברכת חתנים כל שבעה, רבי ירמיה סבר מימר מפקין כלתא כל שבעה, א"ל ר' זעירא והתני ר' יוסה אומרים ברכת אבלים כל שבעה אית לך מימר מפקין מיתא כל שבעה, מאי כדון מה כאן משמחין עמו אף כאן מנחמין עמו, מה כאן מזכירין אף כאן מזכירין, פירוש מנחמין עמו ומזכירין פנים חדשות שבאים לנחם ולהזכיר האבל ומברכין עמהם כל שבעה. אית תניי תני אבלים עולים מן המנין ואית תניי תני אין אבלים עולים מן המנין, אמר ר' אבינא מאן דמר אין אבלים מן המנין באבלי אותו המת ומאן דמר אבלים מן המנין באבלי מת אחר.
